סוציאליזציה של גורים

בואו נתחיל עם דוגמאות – לאילו דברים חשוב לחשוף את הגור שלנו:
משטחים: דשא, חצץ, פרקט, דק מעץ, קרמיקה וכו'.
רעשים: טלוויזיה, רדיו, צפירה/אזעקה, רעמים, מטוס/מסוק, רעשי רחוב שונים בעלי דציבלים גבוהים וכו'.
אנשים: גבוהים מאוד, שמנים, בעלי זקן עבה, ילדים קטנים, חרדים (לבוש שונה), מפגשים חברתיים וכו'.
מגע: מגע בכפות הרגליים ובאיברים שונים של הגוף, הרגלה להרמה על הידיים, מס' ידיים שמלטפות במקביל וכו'.
כלבים: כלבים גדולים, קטנים, פרווה עבה, גזעים שונים.
וכן הלאה… מגוון רחב של חוויות חדשות שהסבירות שהגור ייתקל בהן גבוה.

מחקרים שונים,  המדברים על סוציאליזציה, מגדירים ומצביעים על "התקופה הקריטית" אצל גורים. "התקופה הקריטית" לסוציאליזציה של גורים היא מרגע הלידה עד גיל 4 חודשים.
היום יודעים להגיד שסוציאליזציה לא מספקת, או לא נכונה, של גורים לעולם שמסביבם, בעיקר בשלב ההפרדה מהאם והאחים והכניסה לבית חדש, מגבירה את הסיכויים לבעיות התנהגות ותופעות כמו פחד, הימנעות (מהסביבה) ואגרסיביות בהמשך חייו של הגור. אז למעשה, שלב הסוציאליזציה מתחיל כבר מהלידה. הגור, כבר מההתחלה נחשף לעולם חדש ובו רעשים, מראות, קולות, חפצים, משטחים שונים ועוד.

האם ואחיו של הגור, גם הם, חלק חשוב ביותר בשלבי הסוציאליזציה. המשחק עם האחים, המשמעת וחוקי החברה בין כלבים, שהאם מלמדת את הגור, הם חלק משמעותי ביותר בחיברות של הגור עם כלבים אחרים בעתיד. חלק ניכר מלימוד השפה הכלבית והשימוש בשפת גוף נכונה, נלמדת בשלביו הראשונים של הגור תוך כדי משחק עם אחיו. כיצד משחקים נכון, כיצד נושכים ברמות עוצמה שונות, מהי שפת הגוף הנכונה בסיטואציות שונות, מהם סימני ההרחקה, אל מול כלבים אחרים, הכל נלמד בזמן השהות בחיק האחים והאם. אם נפריד בין הגור מאמו ואחיו מוקדם מידי, ניפגע בסוציאליזציה שלו ונגביר את הסיכון לחיברות לא נכונה בעתיד של הגור עם כלבים אחרים.

שחקן משמעותי נוסף, בסוציאליזציה של הגור, הוא המגדל (The Breeder). המגדל אחראי על חשיפה נכונה בימיו הראשונים של הגור לעולם החדש. מבחינה אידאלית, המגדל יחשוף ויכיר לגור חפצים בעלי צבעים שונים, גדלים ומרקמים שונים. כמו-כן למשטחים שונים – יש כלבים שבגילאים מוקדמים לא נחשפו לדשא, לדוגמה, ובמרבית חייהם נמנעו מלעשות צרכים על דשא או גרוע יותר, נמנעו בכלל מלדרוך עליו. על המגדלים יש אחראיות מרכזית בחשיפה נכונה של הגור לכל מה שיש לעולם להציע.

במשך שנים, היה וויכוח, מתי יש להתחיל סוציאליזציה של הגור? האם להתחיל חשיפה רק לאחר מתן כל החיסונים, או שמה, לפני ותוך כדי? האם להסתכן בחשיפת הגור למחלות מזהמות, או להסתכן בחוסר חשיפה לעולם החיצון?
אגודת הווטרינרית האמריקנית להתנהגות בעלי החיים (AVSAB), קובעת היום בצורה חד משמעית, שהסיכון בחוסר סוציאליזציה, גבוה ואף חמור יותר, מחשיפה למחלות זיהומיות. כלומר, הסיכוי להתפתחות בעיות התנהגות בהמשך חייו של הגור, בעקבות חוסר חשיפה "בתקופה הקריטית", גבוה יותר מהדבקות במחלות זיהומיות.
כמובן, שהדבר תלוי. ישנם אזורים הנגועים וחשופים יותר למזהמים ובמקרים אלו תיתכן סבירות גבוהה יותר להידבקות. במקרים של אזורים כאלו, תידרש הקפדה יתרה בכל הנוגע לחשיפה של הגור.

כלבים, וגורים בפרט, לומדים בשתי דרכים:
התניה קלאסית – כאשר נוצרת אצל הגור הרגשה חיובית לגבי חוויה מסוימת. לדוגמה, ביקור במרפאת הווטירנר תהיה מלווה בחטיפים טעימים. הגור נהנה לקבל חטיפים ונוצרת אצלו חויה חיובית לגבי המרפאה עצמה, הווטרינר ואנשי הצוות  (ביקור במרפאת הווטרינר עשויה להיות חוויה די מרתיעה למרבית הגורים).
התניה אופראנטית – מהפועל באנגלית To Oparate. הכוונה, ליצור התניה חיובית לפעולה מסוימת שהכלב עושה. לדוגמה, אם בכל פעם שהגור מנסה לעלות או לרדת במדרגות, הוא יקבל חטיפים, הוא יהנה מעצם העלייה או הירידה, במקום לפחד.

עם כן, גורים תמיד לומדים, כאמור, מרגל לידתם. התפקיד שלנו הוא לתת להם חוויית למידה כיפית. חשיפה נכונה – חשיפה חיובית – תעודד את הגור לרצות ללמוד עוד, וכן, להתמודד עם אותם חוויות וחוויות עתידיות בצורה חיובית ומוצלחת.
לכן חשוב לזכור שכל התנסות, כל חוויה, היא ראשונית עבורם ומכאן שתיקבע את היחס שלו לאותה חוויה להמשך חייו. כך, למשל, אם החוויה הראשונה של גור עם חתול הייתה מפחידה, סבירות גבוהה שחוויה שלילית זו תשפיע על יחסו של הגור לחתולים בהמשך חייו – אותו גור יפחד מחתולים.

חשוב: אם וזיהיתם התנהגות של הימנעות ופחד מסיטואציה מסוימת אצל הגור, רצוי להיעזר ביועץ התנהגותי ומאלף כלבים, על מנת ליצור חוויה חדשה טובה, במקום לחפות על הגור התמודדות שאולי הוא אינו מעוניין להתמודד.

לסיכום:
סוציאליזציה נכונה של הגור, תעזור לגור לגדול ולהיות כלב בוגר ומאוזן, המסוגל להתמודד עם חוויות חדשות הלא מוכרות לו ואף יהנה מהן.
כבר לפני אימוצו של הגור, נסו לחשוב ולהכין רשימה של דברים שאליהם יידרש הכלב להיחשף, כמובן לפי אורך חייכם. רשמו אלו משטחים יש לכם (רצפת קרמיקה? חצר עם דשא? או חצץ? או אולי דק מעץ) וחשבו איך תחשפו נכון את הגור החדש לאותם משטחים. חשבו על אילו חברים וקרובי משפחה יש לכם (האם יש ילדים קטנים? זקנים? חברים בעלי זקן ארוך? אולי דתיים/חרדים?) וגבשו תכנית היכרות עם כל אותם מקורבים וחברים, בצורה הכי כיפית שתגרום לגור הרגשה טובה ונעימה אתם.
למדו את הגור טריקים בצורה חיובית וכיפית, כמו לשבת, ארצה, לתת יד, תרגילי טארגטינג (Targeting) ועוד. תרגילים אלו עשויים גם לעזור לגור להתמודד עם חוויות שמפחידות אותו.
שמרו על קור רוח וסבלנות גם אם גורכם מגלה אי נעימות או פחד כלפי חוויה מסוימת. השתמשו בסקרנות הטבעית של הגור, קחו כמה צעדים אחורה ונסו שוב, לאט יותר, בסבלנות, ברוגע בעזרת חטיף טעים, משחק או שעשוע.
אם אינכם מצליחים, גורכם נמנע ומפחד מחוויה מסוימת – התייעצו עם יועץ התנהגותי ומאלף כלבים.

סוציאליזציה של גורים, נכתב על בסיס ובהשראת מאמרו של  Aidan Bindoff , יועץ התנהגותי אוסטראלי וכותב באתר של Karen Pryor (אחת מחוקרות ההתנהגות של כלבים ובע"ח בכלל המוערכות ביותר בעולם).

אם נשארו לכם שאלות…אשמח לענות על כל שאלה ולייעץ לכם בכל בעיה.